מלחמת היצרים

כולנו נאבקים ביצרינו הרעים בשלב זה או אחר בחיים. באיזה מידה אנו מצליחים להשתלט עליהם, זה כבר תלוי באישיותו של כל אדם.

 היצרים נמנים על מרכיבי האישיות של האדם. אנו נולדים כך. בכל יהודי שוכנות שתי נפשות האחת אלוקית והשנייה בהמית, ושתיהן יצירות הבורא ועל שתיהן נאמר "ונשמות אני עשיתי". כל יהודי נולד בשתיהן ללא הבדל במעמדו או בתפיסת עולמו. הימצאותן של שתי הנפשות אינה תלויה ברצון האדם אלא שהן מהוות נתון בתוכו. לכל אחת משתי הנפשות יש מערכת שלמה של כוחות ותכונות. התפיסה השכלית, המידות שבלב, הרצונות והשאיפות, מתבטאים בכל נפש בצורה שונה.

בעוד שהנפשות מגלמות בתוכן מושגים רחבים של חיים וחיות, הרי שהיצרים מביעים רק את הנטייה לרע או לטוב. כאשר התכונות באות מן הנפש הבהמית הן נקראות "יצר הרע", ואילו כאשר הן באות מן הנפש האלוקית, הן נקראות "יצר הטוב". הנפש הבהמית מתגלה תחילה, כבר האדם נולד עימה (מועד התחלת כניסתה לגופו של היהודי, אצל בנים בזמן ברית המילה, ואצל בנות בזמן קבלתן שם (כלומר, סמוך מאוד ללידתן). והנפש האלוקית מתגלה באדם מאוחר יותר, לאחר הגיעו לגיל בר מצווה.

מהי המלחמה?

תמצית חייו של האדם היא המאבק המתמיד בין שתי הנפשות שבקירבו. שאיפתה של כל נפש היא מוחלטת – היא רוצה לכבוש את כל מהותו של האדם. המלחמה בין שתי הנפשות היא מלחמה קיומית והיא מתרחשת באמצעות מלחמת היצרים.

הנפש האלוקית, דורשת שיעבור מלא לקדושה מצד המעשים, הדיבורים והמחשבות הנתונים לבחירתו של אדם. כל מה שפחות מזה מעבירים את האדם לצדה של הנפש הבהמית שהיא "סטרא אחרא" (הצד האחר).

הנפש הבהמית היא עדיין נפש וככזאת משולבים בה גם תכונות נפשיות רוחניות, אך היא קרובה במיוחד אל העניינים הגשמיים ולכן נקראת "נפש הבשר". נכון שממנה נובעים עניינים טבעיים אך גם כל המידות הטובות והרעות. תכונה עיקרית של נפש זו ביא רצון חזק ותאווה גדולה, ומכאן המלחמה הגדולה. הנפש הבהמית שואפת לנתק את האדם מן האחדות האלוקית. היא מנסה לפתותו להפגין רצון איש מול רצון ה'.

המשמעות של המלחמה בין היצרים היא שאי אפשר להיות באמצע, אין נייטרליות, או שאתה כאן או שאתה שם. כשיש לאדם רגע פנוי הוא יכול לנצלו רק באחת משתי הדרכים, אין אפשרות שלישית. ברגע שאדם נכנע לנפשו הבהמית, ולו בפרט קטן, הוא מתנתק מהאחדות האלוהית ומעביר את עצמו לצד האחר.

מלחמת הנפשות קיימת באדם ולפעמים אך משתוללת בתוכו. האדם הרגיל נדרש לשלוט על יצריו (איתכפיא –כפיית היצר), בעוד הצדיק מטבעו שולט באופן מוחלט גם על תשוקותיו הפנימיות ומתקיימת בו הפיכת הרע לטוב (אתהפכא).

 איך מנצחים?

כאמור, שתי הנפשות נמצאות בתוך כל יהודי, ככה הוא נולד. המאבק ביניהם מתנהל יום יום, שעה שעה – 24 שעות ביממה, וכל החלטה וכל צעד בחיים, מכריעים את המאבק לצד זה או אחר. השאלה היא באיזו דרך ינצל האדם את שתי הנפשות שבו? נכון שלאדם יש נטייה להימשך אל הגשמיות והחומריות, אבל יש ביכולתו לשנות להם כיוון, לנתבם לאפיקים טובים ולנצלם לקדושה. אמונה זו של החסידות נותנת תקווה לכל אדם, גם אם טעה ובזאת נפרד מאחדות ה'. עם זאת, מלמדת החסידות, שאפילו למצווה אחת יש כוח, סגולה ומעלה גבוהה לקרב את האדם היהודי לנפשו האלוקית. ושני הדברים אמת.

 מתוך הספר "לכל אדם מגיעה תשובה" (הוצאת בית חב"ד בבאר ראשל"צ). לכתבות נוספות ולספרים נוספים כנסו