האחר הוא אני

אומרים שכאשר אדם רואה רע בזולתו, זו הוכחה שאותו הרע נמצא בו עצמו

הבעל שם טוב אומר שכאשר אדם רואה רע בזולתו, הרי זו הוכחה שאותו הרע נמצא בו עצמו. לבני אדם יש תכונה להבחין בפגמים אצל אנשים אחרים הרבה יותר מאשר הם מסוגלים או רוצים להכיר בפגמיהם הם. הבעל שם טוב אומר שכאשר אדם רואה רע בזולתו, הרי זו הוכחה שאותו הרע נמצא בו עצמו. ההיגיון הוא פשוט: כדי לראות מידות ותכונות שליליות במישהו אחר אנחנו חייבים תחילה לדעת לזהותם בתוכנו, שאם לא כן, כיצד נדע לזהותם אצל האחר?

הבעש"ט משווה זאת למבט במראה. "אם פניו נקיים, אינו רואה במראה שום לכלוך" ואם ראה כתם או לכלוך אין זה אלא מפני ש"פניו מטונפין". צדיק גמור, שאין שום רע בקרבו, אינו מוצא שום רע בשום אדם (על פי "מאור עיניים" ר"פ חוקת, ו"תולדות יעקב יוסף" ס"פ תרומה).

תכלית ראיית הרע

הבעש"ט מדבר על דרך מקורית וייחודית להגיע לשלמות מסויימת אצל האדם. הוא מציע בעצם, ללמוד ולהשתמש בתכונה האנושית המצוייה של זיהוי הרע בקלות יתירה אצל אנשים אחרים, ולהפנות אותה פנימה אל עצמו. היינו, על-ידי זיהוי מידות ותכונות שליליות בזולת נוכל לחשוף את התכונות השליליות הנמצאות בתוכנו.

ואם תשאלו לשם מה עלינו לחשוף את התכונות השליליות בתוכנו? התשובה היא, כמובן, כדי לדעת לתקן ולהסיר את הרע מעצמנו.

הרבי אומר, שכל מאורע שבעולם הוא בהשגחה פרטית ולא במקרה. כך גם ראיית הרע בזולת יש לה משמעות והיא "כדי שידע שרע זה נמצא בו עצמו ועליו לתקנו". (ליקוטי שיחות י' ע' 24).

הרבי ממשיך ומסביר מדוע יש צורך לאדם לראות את הרע של עצמו דרך זולתו על-מנת שידע מה עליו לתקן בתוכו. הסיבה היא כי "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו" (נגעים פ"ב, מ"ה), וגם "על כל פשעים תכסה האהבה" (משלי י, יב), ולא כל שכן אהבת עצמו. לכן, כדי שיכיר אדם בחסרונותיו הוא, יש צורך בכך שיראה זאת אצל זולתו. הראייה של חסרונות הזולת מביאה את האדם להתבוננות במצבו ובנפשו הוא. רק לאחר שהאדם מבחין ברע שבתוכו הוא יכול להסיר או לתקן את הרע מתוכו.

האחר הוא אני

האם בזאת נשלם המעשה, האם זה מספיק לתקן רק את עצמך, ומה עם חסרונות הזולת באמצעותם התוודענו אל חסרונותינו שלנו?

איש ישראל צריך קודם להוציא את הרע מתוכו, שהרי חסרונותיו של חברו לא נגלו לעיניו אלא כדי שיבחין בחסרונותיו הוא. משימתו העיקרית היא לתקן את עצמו. "אין להרהר אפילו במחשבה מהרע של הזולת" אומר הרבי (ליקוטי שיחות נח ב, ט), "צריך להתבונן מה לעשות בזה, איך להוכיחו (וכנ"ל באופן הראוי) ולתקנו; ובה בשעה גם לבקש עצה וכל מיני השתדלות שלא 'יראה' את הרע של חברו ואפילו בעת התעסקות עמו".

אדם צריך לראות בזולת את המעלות, ובעצמו את החסרונות. החסרון שאנו נוטים לראות בזולת הוא כאמור, החסרון שלנו, בבחינת "האחר הוא אני".

 על פי שיטת הבעל שם טוב, ההשגחה היא שמכוונת את פגישתנו בזמן פלוני עם אדם פלוני כדי שנלמד ממנו על עצמנו. המעלות שאנו רואים אצל זולתנו באות ללמדנו עד כמה אנו יכולים ומסוגלים להתעלות.

מתוך הספר "לכל אדם מגיעה תשובה" (הוצאת בית חב"ד בבאר ראשל"צ). לכתבות נוספות ולספרים נוספים  כנסו